ביום שבת
האחרון נשלחו הודעות SMS מגורם לא ידוע לאזרחי ישראל. בקצרה,
בהודעות איימו עלינו בעברית קלוקלת שאם לא נעזוב את הארץ יקרו לנו דברים נוראיים.
זוהי אינה הפעם
הראשונה שנעשה שימוש ב"לוחמה פסיכולוגית" מסוג זה, התופעה נראתה לראשונה
בסוף שנת 2008 ותחילת שנת 2009 – תקופת מבצע 'עופרת יצוקה'. בתקופה זו נעשו
ניסיונות בעברית
משובשת ובאנגלית
קצת יותר טובה באותה הדרך בדיוק.
השאלה הראשונה
שצריכה להישאל היא האם הודעות מסוג זה באמת משרתות את המטרה שלשמה הן לכאורה נשלחו-
כלומר, לזרוע טרור בליבם של אזרחי ישראל? נראה לי שלא. שגיאות הכתיב הרבות בהודעות
יצרו למעשה אפקט הפוך. במקום הגברת הפחד, הפך הנושא לבדיחה והעומדים מאחוריו –
מקור ללעג.
השאלה השניה
שצריכה להישאל היא למה ממהרים לייחס את ההודעות המסתוריות לחמאס? באותה הכתבה עצמה
(אליה הפניתי בתחילת הפוסט) כתוב שייתכן שמדובר בהאקרים פלסטינאיים שהצליחו לפרוץ
למאגרים שונים ולהשיג את רשימות התפוצה. לא דובר עדיין על קשר בין המבצעים לארגון
החמאס, ובזמן שבהחלט ייתכן שהם מזוהים עם הארגון לא הוכח שהם פעלו מטעמו ובהתאם
למדיניות שהארגון מכתיב. נראה לי גם לא סביר שבארגון רשמי בעל משאבים רבים, אין
אדם אחד שיכול לנסח SMS קצר ללא שגיאות כתיב קשות, כאשר קיים סיכוי גבוה שהודעה
רהוטה יותר תשיג את מטרתה של הלוחמה הפסיכולוגית נגד עורף ישראל.
יש לציין שגם
במקרים הקודמים מיהרו לייחס את ההודעות לארגון החמאס, בגלל ששם הארגון הוזכר בהן.
אם אני אשלח לכם עכשיו הודעת SMS ממספר חסוי שיש צו מאסר על שמכם ואני ממשטרת ישראל האם
תאמינו לי?
אני לא מתיימר
לדעת מי שלח ההודעות הללו, או להגיד שזוהי אינה מטרתן האמיתית. אני כן טוען
שבצורתן הנוכחית הסיכוי שהם ישיגו את מטרתן המוצהרת נמוך מאד ושהצמדתן המיידית
לארגונים גדולים יותר ללא כל הוכחה מטעה מאד.
בכל מקרה, אם
תשאלו את אזרחי ישראל מי אחראי לתופעה התשובה תהיה מובנת מאליה, משום שאמצעי
התקשורת כבר סיפקו לנו את התשובה. זוהי דוגמה נוספת להסקת מסקנות שגויה עבור
הציבור, בזמן שבמקרים רבים כשתהליך הסקת המסקנות מתבקש, הוא לא נעשה. מקרים כאלו
מדגישים שוב את חשיבות הביקורתיות והטלת הספק בכל פעם שאנחנו ניגשים לחומר עיתונאי
כלשהו, גם ממקורות אמינים ביותר לכאורה.
מבחינה עובדתית, נראה סביר שייחוס ההודעות לחמאס הוא מסקנה שגויה, אבל האם זה באמת השיח? לדעתי רב הציבור לא בחן את מסכת העובדות שדברת עליה ולא הגיע באופן דדוקטיבי לקביעה החמאס שלח את ההודעות. יותר מזה, אני חושבת שרב הציבור הישראלי כלל לא מעסיק עצמו בשאלה האם החמאס שלח את ההודעות. מדובר, כמו שאמרת, בלוחמה פסיכולוגית, ולדעתי, התגובה פסיכולוגית לא פחות.
השבמחקהרי מה זה משנה מי שלח את ההודעות באמת? ברור שאם נעמיד לסקירת מערכות את החמאס ונמצא עצמנו מייחסים לו שליחת SMSים זדוניים לא לו, זו תהיה נפילה עובדתית, אבל לא זה המצב. אני חושבת שייחוס ההודעות לחמאס הוא התוצאה ולא הגורם. הסיבה שזו דעתו של האזרח (אם היא אכן דעתו) היא כי האזרח הישראלי שדברת עליו כנראה רואה בחמאס את הבעיה הנוכחית שלו, שהוא יודע לזהות ולקרוא לה בשם. במלים אחרות, החמאס מואשם כי הציבור חושב שהחמאס אשם, לא בהכרח בשליחת ה-SMSים הספציפיים הללו אלא במצב הבטחוני שהציבור הישראלי מתמודד איתו (למשל בדיווחים בלתי פוסקים על רקטות ומנהרות). לדעתי, אם היינו במצב קצת יותר מתוח עם לבנון, ההאשמות היו מופנות, באותה מידת בטחון, כלפי חזבאללה.
באשר לדיווחים התקשורתיים, המון דברים מגיעים אלינו מהתקשורת, ואת רב מה שאנחנו "יודעים" שמענו מכלי שני, לפחות. אין ספק שיש לה השפעה עצומה בתור ספק המידע המרכזי והשוצף שלנו. עם זאת, אין בכוחה ליצור יש מאין. הכותרת הנוצצת שראיתי היום שעסקה בירידת שכר הדירה לא השאירה עלי רושם כלל, והסיבה היא שאין לה תשתית לעבוד עליה; שכר הדירה שאני משלמת או רק ההיכרות שלי עם המצב או מה שאני חושבת שהוא מצב בדיור בארץ לא מותיר פתח לתקשורת לשכנע אותי. זאת בשונה מידיעה על ייחוס לוחמה פסיכולוגית לחמאס, שמעבירה למסך הקטן את מה שבראשו של האזרח מוקרן במסך הגדול.
בקיצור, אין לי ספק שצריך להיות סקפטיים בנוגע לדיווחי התקשורת, אבל הם לא מגדלים שדה שלא נזרע לפניהם.
נכון, רוב הציבור לא שאל את עצמו את השאלה, משום שהצגת הדברים היתה שגויה. אין צורך בשאילת שאלות שהתשובה עליהן מובנת מאליה. אבל במקרה הזה התשובה המובנת מאליה אינה נכונה. בכמה מקרים אחרים הדבר הזה יכול לקרות (וקורה, אגב)?
מחקאת לא חושבת שזה משנה אם כמה האקרים בני 16 יזמו את שליחת ההודעות או אם חמאס הגדול והמאיים? ההודעות היו מקורן של מספר רב של בדיחות מאז שהן נשלחו, והייחוס הלא מדוייק שלהם גורם שוב לזלזול באויב, דבר שאני באופן אישי רואה כמסוכן מאד.
חמאס מואשם כי בכותרת של מרבית הכתבות שעסקו בנושא (כולל הכתבה ב"ישראל היום" אליה הפניתי בפוסט) כתבו "חמאס שולח הודעות". איך את רוצה שמישהו ישים לב שהמצב הוא אחר (אפילו שהדברים כתובים שחור על גבי לבן בכתבה), או שישאל את השאלות הנכונות כשזאת הכותרת, במיוחד ובמיוחד כאשר זה תואם את הציפיות שלו כמו שאמרת?
אדם חכם אמר על התקשורת שהיא הכלי החזק ביותר בעולם כי יש לה את הכוח להפוך את האשמים לחפים מפשע ולהפך. הכוח שלה נשאב מאיתנו, מהאמונה שאנחנו נותנים בה, ומטרת הפוסט הזה (כמו רבים שכבר פרסמתי במסגרות שונות ואמשיך לפרסם בהמשך) היא להראות שאסור לנו לתת לזה יד, צריך לנטרל את הכוח הרב שיש לתקשורת.
המהפכה כבר בעיצומה, צפייה בחדשות היום שונה בהרבה משהייתה בעבר, אבל עדיין שולפים תקיפה באיראן וכולם נעמדים דום. עד שלא נשנה את זה לא נוכל לעשות כאן שינויים משמעותיים משום שהתקשורת (שנשלטת על ידי בעלי העוצמה שרוצים שהמצב הנוכחי יישאר כמו שהוא) יכולה להשתיק כל ניסיון כזה (כפי שכבר קרה לפני שנתיים וחצי).
גם אם אני אניח שאין בכוחה ליצור יש מאין (למרות שאני חושב שהדברים נעשו כמה וכמה פעמים), אני בטוח שאת יודעת כמה הפרסום הוא סלקטיבי, תלוי זמן, מילים מדויקות, ומסר ברור שהעורך או הכתב רוצים להעביר. זוהי רק דוגמה קטנה להצגת מידע שגוי, אם את רוצה דוגמאות נוספות הן לא חסרות, וכמובן שהתקשורת הישראלית רק ממשיכה לספק אותן.
אין לי ספק שיש לתקשורת כח רב, אבל זכור שהיא ספק המידע המרכזי שלנו ולכן היכולת להתנזר ממנה מוגבלת. אין ספק שראוי ונכון להיות סקפטיים לגביה אבל כמו שכתבת בעצמך, הפרסום בה הוא אומנות ואדם סביר וגם אדם מתוחכם מאד יתקשו כאחד לסנן את האמת מתוך גל התוכן.
מחקאתה צודק שהציבור נשטף ודעתו מוכתבת, כנראה שנכון לתקן את הציבור כך שלא ייחס לחמאס מה שלא עשה. עם זאת, ראוי לזכור שני דברים. האחד הוא שהציבור לא יושב בישיבות הקבינט והמידע הלא אמין שיש ברשותו הוא אחת הסיבות לכך. שנית, מעניין וחשוב לשים לב שהציבור מאשים את החמאס מסיבה מסויימת. אני גם חושבת, וכמו שאמרתי קודם, גם אם נגלה שאלה היו כמה האקרים בני 16 התגובה הרווחת תהיה משהו בסגנון "טוב, אבל החמאס כבר עשה את זה מלא פעמים". ייחוס האשמות כוזבות הוא הסימפטום ולא מרכז הכובד של הבעיה.
כרגע אין לנו יכולת להתנזר ממנה, ואולי מעולם לא נצטרך, אבל כן צריך לדרוש ממנה יותר.
מחקבארה"ב תקשורת ההמונים היא התחנה הראשונה בלבד אצל רבים מהמשתמשים, ומשם הם עוברים לספקי מידע רבים אחרים, בשביל לקבל פרספקטיבות נוספות על הסיפור שהם קראו בעיתון. כלומר לתקשורת יש הרבה כוח כספק המידע הראשוני המרכזי אבל במקום בו היא לא עושה את העבודה כמו שצריך היא סופגת ביקורת אינטרנטית, והמודעות שלה לביקורת הזאת מתבטאת בכך שהכתיבה העיתונאית בארה"ב השתנתה כך שגם אמצעי התקשורת המרכזיים מרשים לעצמם להעלות נקודות יותר "קונספירטיביות", נקודות שבעבר היו מנת חלקם של עיתונים ואתרי אינטרנט שוליים בלבד. התהליך שקורה בארה"ב מחלחל גם אלינו כמו שאמרתי, אבל ברמה נמוכה הרבה יותר עקב המצב הביטחוני השורר בישראל.
לא נדרש להיות אדם מתוחכם מאד בשביל להבין שמה שמוצג בתקשורת אינו קדוש. רוב הציבור כבר מבין את זה, אבל עדיין הסקפטיות לא מספקת אותי. עדיין הדברים שמפורסמים ב"ידיעות", אפילו אם הם עומדים בסתירה גמורה ל"הארץ" או "ישראל היום", ייחשבו כאמת בעיניי מספיק אנשים, ברמה של שינוי דעת קהל בצורה מיידית מאד. בגלל זה את אומרת שאין ספק שצריך להיות סקפטים לגבי כל מה שמופיע בתקשורת, ואולי בשבילך זה מובן מאליו, אבל זה ממש לא מובן מאליו בשביל רוב הציבור, ולכן אנחנו צריכים לחשוף כמה שיותר מקרים בהם אנשים מקבלים מידע מוטעה בשביל שזה יהפוך להיות מובן מאליו.
יש הבדל בין לגלות את האמת בעצמך לבין להטיל ספק באמת שמונחת לפניך. הרבה יותר קל להבין שמה שמאכילים אותך כעת לא טעים, מאשר להכין בעצמך מנה שתהיה לטעמך. בשביל להבין מהו המידע האמיתי נדרשים אמצעים שלא תמיד יעמדו לרשותנו וזה לא מה שאני מנסה לקדם בפוסט הזה.