פוליטיקה על דלת השירותים

דגל חופש הביטוי שמתנופף בגאון מעל התבטאויות של דעות מגוונות בחברתנו הוא מראה שכיח. באופן מדהים כמעט, אותו הדגל מתנופף באותה מידת נחישות על פתח דלתן של דעות הפוכות, כשכל אחת בטוחה בכך שהיא היא הדעה המושתקת בחברה והיא נושאת הדגל הראויה והצודקת.

אין לי ספק שהתופעה קיימת, ולא על כך באתי להצביע, אלא על תופעה מטרידה בעיני והיא העובדה שלפעמים צד אחד אינו מוכן לשאת את העובדה שהצד שכנגד משתמש ב"נשקו שלו". אני מכוונת לתופעה בה על שלט שמצהיר דעה מסויימת יימצאו לא פעם תוספות מתריסות ומזלזלות בכתב יד (בוגדים! שמאלנים! מלשינים!...). לדעתי, התוספות הללו מעידות בלי ספק על זלזול עמוק בדעה המוצגת במודעה, ותוספות אלה לא חוסות בשום פנים בצל חופש הביטוי.

ובכן, אתחיל בכך שלדעתי ראוי שתמיד יהיה שיח, על כל הדעות והצדדים בו. אין בעיני דעות לא לגיטימיות. מה שיש בעיני, זו תרבות דיון (או כיתוב) לא לגיטימית. נראה לי שקשקוש הערה על מודעה של מישהו אחר, דומה יותר ל"תרבות" כתיבה על דלתות שירותים מאשר להבעת דעה מכובדת. אני לא רואה שום פגם בתליית שלט עם דעת נגד בדיוק ליד השלט הראשון שיביע את כל מה שעולה על לב הצופה המתנגד. עם זאת, אני רואה פגם עצום בלדחוף דעה לשלט של מישהו אחר. בעיני, הדבר שקול להתפרצות באמצע שטף דבריו של אחר, והוא מהווה חוסר תרבות דיון לשמו.

אפשר כמובן לטעון שאין שום פגם בלהתפרץ לדבריו של אחר בשם חופש הביטוי, אך, בעיני, זו הבנה שגויה וטפילית של חופש הביטוי. זוהי זכות שחובה בצידה – הזכות להשמיע, בתמורה לחובה לשמוע או לאפשר לאחרים לשמוע (לא החובה להסכים!). חלק מהחובה הוא לכבד, באמת לכבד, את הדעה הנגדית וזכותה להישמע, גם ובמיוחד אם היא שגויה (בעיני צד אחד כמובן). לדעתי, להתפרץ לשטף דיבורו של אחר ולא לאפשר לאחרים לשמוע את טענתו עד סופה שווה לקשקוש על מודעתו של אחר ומניעת אחרים לשמוע את הדעה המוצגת באופן נקי ושלם, ללא הפרעות לא מכבדות. יתרה מזו, אני חושבת שהתנהלות כזו מרדדת את דעת הנגד שמוצגת באופן כה רדוד, לא רציני ולא מתחשב.

מעל לכל, פשוט צר לי לראות.